פסק-דין בתיק עמ"נ 52150-11-10

1.         תוכנית חת"ל/9/3 (להלן: "התוכנית") פורסמה למתן תוקף ביום 29.12.04. המערערים ואחרים (להלן: "האחרים") הגישו למשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמלה (להלן: "הוועדה המקומית"), תביעה לפיצויים מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התו"ב"), בה נטען כי התוכנית פוגעת בהם ובערך נכסיהם, עקב הכפלה מתוכננת של מסילת הברזל ת"א-ב"ש העוברת במרחק קצר מצפון לנכסיהם.

2.         הוועדה המקומית דחתה את תביעת המערערים והאחרים.

3.         ערר שהוגש על החלטת הוועדה המקומית (ערר 9017/09) התקבל בחלקו. עררם של המערערים 1-11 נדחה על הסף, נגד חלק מהמערערים מהטעם של העדר זכויות במקרקעין למועד הקובע ונגד חלק אחר של המערערים  מהטעם  של העדר גבילות, או משני הטעמים יחדיו.

עררו של המערער 12 התקבל בחלקו ונקבע כי לצורך תביעת ירידת הערך הוכחו מחצית מזכויות הבעלות שלו.

עררם של האחרים התקבל, ועניינם הופנה לקבלת חוות דעתה של שמאית מייעצת בהתאם לסעיף 198(ו)(2) לחוק התו"ב.

על ההחלטה הדוחה את ערר המערערים 1-11 על הסף ואת ערר המערער 12 בחלקו, הוגש הערעור שבפני.

העדר זכויות במקרקעין

4.         על התובע פיצויים  להוכיח בראש ובראשונה את זכותו במקרקעין כאמור בסעיף 197(א) לחוק התו"ב:

"נפגעו על ידי תוכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית או גובלים עמו, מי שביום תחולתה של התוכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכויות בהם זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית בכפוף לאמור בסעיף 200".

תקנה 3 לתקנות התכנון והבנייה (הגשת תביעה לפיצויים והדיון בה) תשל"א-1977 (להלן: "התקנות") קובעת:

"תובע יצרף לטופס שבתוספת הערכה של שמאי מקרקעין וכן ראיות לעימות העובדות המפורטות בטופס שבתוספת".

הטופס נושא כותרת "בקשה לתביעת פיצויים לפי פרק ט' לחוק" ואחד הסעיפים שעל מגיש התביעה למלא בטופס הוא "פירוט הזכויות במקרקעין".

וועדת הערר קבעה כי המערערים 1, 2, 3, 8, 9, 10, 11 והמערער 12 (לגבי מחצית הזכויות),  לא צרפו מסמכים להוכחת זכויותיהם במקרקעין, והיה מקום לדחות את תביעתם על הסף. "לפנים משורת הדין" אפשרה וועדת הערר, למערערים, להשלים ראיות המצביעות על זכויותיהם במקרקעין, במהלך הדיון בפניה. משלא עשו כן המערערים, לא ראתה ועדת הערר  מנוס אלא לדחות את תביעתם על הסף.

5.         וועדת הערר ציינה בהחלטתה כי על אף שהנטל להוכחת הזכויות במקרקעין מוטל על כל עורר ועורר בנפרד, טרחו המשיבות, על אף שלא היתה מוטלת עליהן החובה, ופרטו במפורט ובמפורש, החל מכתב התשובה וכלה בתגובות ובהודעות הרבות שהגישו לגבי כל אחד מהמערערים, מהן טענותיהן לעניין הוכחות הזכות. כתב התשובה הראשון הוגש על ידי המשיבות ב-25.10.09 ומאז עד למועד הדיון בפני ועדת הערר ביום 30.12.09, היה למערערים די זמן והותר להשלים את הראיות והמסמכים הנדרשים להוכחת זכויותיהם במקרקעין, לא כל שכן עד למועדים שנקבעו לאחר הדיון להשלמת המסמכים ואשר התארכו למעלה משלושה חודשים.

ב"כ המערערים הגיש לועדת הערר שוב ושוב הודעות והשלמות מיוזמתו. לדוגמא הפנתה  וועדת הערר למסמך שהוגש ביום 11.8.10 וכלל נספחים רבים וטענות נוספות שראוי היה שלא לקבלם. למרות זאת, לאור טענת ב"כ המערערים שמדובר בקשישים קשי יום, החליטה וועדת הערר לקבלם תוך מתן ביטוי לאיחור הרב בפסיקת הוצאות.

בהתייחסה לאחור בהגשת המסמכים אמרה  וועדת הערר:

"גם למנהג "לפנים משורת הדין" יש לשים בסופו של דבר גבולות. לא ניתן למשוך התדיינות בתיק עד אין סוף בגלל מחדלים של העוררים. אין מדובר במתן פרק זמן סביר לעוררים להשלים ראיות ומסמכים שהיה עליהם להמציא עוד עם הגשת התביעה. אלא, מדובר על מתן ארכות הרבה, הרבה מעבר לכך. גם לכך יש כאמור לשים סוף. כך גם במקרה שלפנינו. ניתן פרק זמן ארוך מאוד, הזדמנויות אין ספור וארכות רבות לעוררים, להשלים את הגשת הראיות והמסמכים להוכחת זכותם".

6.         בכתב הערעור ובטיעון שבפני חזר ב"כ המערערים על טענותיו בפני ועדת הערר, בדבר היותם של המערערים אנשים מבוגרים מאוד שהתקשו באיסוף ובמציאת האסמכתאות להוכחת זכויותיהם אך  לבסוף המציאו כל המערערים, כמו האחרים שעררם התקבל,  את האסמכתאות הנדרשות. על כן, לא היה מקום לדחות את תביעת המערערים על הסף.

להלן אבחן את שאלת  הוכחת הזכויות לגבי כל אחד מהמערערים.